במדינת ישראל, לכ- 47% מהאוכלוסיה העובדת אין פנסיה . חלק גדול מהאוכלוסייה יקלע לחיי מצוקה ועוני בהגיעו לגיל פרישה, וייאלץ לחיות רק על קצבת הזיקנה של הביטוח הלאומי.

מה הסיבות שהביאו למצב העגום הזה:

◄ אין חוק המחייב את המעסיק לתת תנאים פנסיוניים לעובד.

◄אין מודעות - לאנשים צעירים, תקופת הפנסיה אינה מוחשית, ולפיכך, הם אינם מתאמצים להיערך לתקופה זו. הניסיון מלמד, שמרבית האנשים מתחילים להבין ש"הפנסיה מתקרבת" רק בסביבות גיל 50, וזה, כמובן, מאוחר מידי.

◄חלק גדול מאוכלוסיית העצמאים עסוק בהתנהלות הכלכלית השוטפת, ולכן לא מפריש כספים בגובה הרצוי לטובת הפנסיה.

◄במעבר בין מקומות עבודה, קיימת נטייה אצל הרבה אנשים למשוך את כספי הפנסיה ולהשתמש בהם לצריכה שוטפת.

מה המשמעות הכספית של הערכות לפנסיה:

כדי לקבל 1,000 ₪ פנסיה ברוטו, נדרשת צבירה של כ- 200,000 ₪.

כלומר, מי שרוצה לחיות, בהגיעו לגיל הפרישה, משכר בגובה השכר הממוצע במשק (כ- 7,000 ₪ ברוטו,) עליו לצבור במהלך שנות עבודתו קרן של כ- 1,500,000 ₪.

כמובן שצבירת הקרן צריכה להיעשות במקביל להתנהלות השוטפת: תשלום משכנתא, גידול ילדים וכו', ולכן, כדי להיערך באופן סביר לגיל הפרישה, חייבים להתחיל בכך כבר מגיל 25.

מה חשוב לעשות כדי להיערך נכון לתקופת הפרישה:

◄ בעת קבלה למקום עבודה חדש התאמץ לקבל תנאים סוציאליים, גם אם הדבר כרוך בהתפשרות על גובה המשכורת.

◄ אם מקום העבודה אינו מפריש עבורך לקרן פנסיה עשה זאת בעצמך. הקצה כ- 20% מהשכר שלך לחיסכון פנסיוני

◄ 2 בני הזוג צריכים לצבור כספים לפנסיה במקביל.

◄ במעבר בין מקומות עבודה ,אל תמשוך את הכספים שיועדו לפנסיה.