בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
פוריות ופריון

גברים טיפולי פוריות

אין כמעט זוגות שבעיית הפוריות לא תשפיע על היחסים ביניהם.
זהו מבחן קשה לזוגיות," כך אומרת ד"ר צביה בירמן, עובדת סוציאלית המתמחה בטיפול בנשים, גברים וזוגות בטיפולי פוריות. "כל אחד מבני הזוג מועד ליפול לתוך העמדה המגדרית שלו. האישה נהיית בוכייה ואבלה על המצב ואילו הגבר בגישה ש'הכול בסדר'. הוא ממשיך לחיות את החיים והאישה לא מבינה איך הוא מסוגל".

ישראל היא "מעצמה" מובילה בתחום ההפריה הטכנולוגית. קיימים במדינת ישראל 26 מרכזים להפריה חוץ גופית, מספר המרכזים הגבוה בעולם יחסית לאוכלוסיה (4.3 מרכזים למיליון תושבים לעומת אחד למיליון בארה"ב, 1.16 בבריטניה ו-1.06 בצרפת). ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה טיפולי פוריות נכללים בסל השירותים שקופות החולים מחויבות לספק לחבריהן (על פי "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" 1994). כלומר, הטיפול אינו כרוך בתשלום של המטופלים ואין הגבלה על מספר הטיפולים עד ללידת שני ילדים. ניתן לראות במדיניות זו הצהרה חברתית המדגישה את ההכרה של החברה הישראלית בחשיבות הבאת ילדים לעולם.

 

הכניסה לנשים בלבד

על פניו, מצופה שבהבאת ילדים לעולם יהיה שיתוף פעולה בין שני המינים, אך מתצפית במרפאות פוריות מתקבל הרושם שפוריות הוא נושא כמעט נשי בלבד. גברים כמעט לא נמצאים בחדרי ההמתנה. "בשלבים מסוימים דורש הטיפול הרפואי בפוריות את נוכחות שני בני הזוג וגם אז לא תמיד רואים את הגבר," אומרת ד"ר בירמן. "לפעמים הוא מיוצג על ידי כוסית סטרילית המכילה את זרעו".

זוגות הזקוקים לטיפולים רפואיים כדי להרות חשופים לסבל רב. עיקר הטיפול הרפואי בבעיות פוריות מתמקד באישה, גם אם בעיית הפוריות היא של הגבר. מסתבר שההבדלים בין נשים וגברים שעוברים טיפולי פוריות הם עצומים. רוב קבוצות התמיכה בנושא מיועדות לנשים בלבד, מכיוון שגברים לא מדברים על זה כחלק ממנגנון הגנה.

לדברי סגן מנהל המרכז הרפואי "בני ציון" בחיפה, ד"ר אילן קלדרון המנהל את היחידה להפריה חוץ גופית, "תקופת טיפולי הפוריות מלחיצה מאוד. היא משפיעה מיידית על היחסים בין האישה לבעלה ובין האישה למשפחתה. היא מלווה במתח נפשי עצום ולעיתים ברגשות אשם גדולים. קבוצת התמיכה באה להקל ולו במעט על התקופה הסוערת הזו בחייהן של הנשים המטופלות".

"השיתוף גורם לתחושה טובה," אומרת ד' שעברה טיפולי פוריות והשתתפה בקבוצת תמיכה. "החברות לקבוצה הבינו מה אני עוברת, היה לי מקום שבו ניתן גם לבכות, כי כולן היו באותו המצב ולא ישר ריחמו עלי".

 

מה עם הגברים?

כאמור, כל הפוקוס נמצא על הנשים, והתחושות, המחשבות והקשיים של הגברים נשארים בסתר ליבם לרוב. ד"ר בירמן עשתה את עבודת הדוקטורט שלה בנושא "מצב נפשי של גברים בטיפולי פוריות". העבודה מבוססת על 32 ראיונות עומק עם גברים שחיים בזוגיות לא פוריה. בעבודה נבדקו הפרשנויות והמשמעויות האישיות של חווית העקרות והשפעתה על התדמית של הגבר, על החיים ועל הזוגיות, תוך בחינת אסטרטגיית ההתמודדות של הגבר עם העקרות ועם הטיפול הרפואי.

לדברי ד"ר בירמן, "מהשיחות עם הגברים למדתי כי בעוד שהנשים מביעות את תחושת המצוקה הקשה שהן מצויות בה, רוב הגברים נראים כ'מובלים' לטיפול הרפואי והנפשי כמעט בעל כורחם. במרבית המקרים, זמן קצר לאחר גילוי בעיית הפוריות, הנשים מתמסרות לטיפול הרפואי והוא הופך לנושא המרכזי בחייהן (שליש מהנשים אף מפסיקות לעבוד), ואילו הגברים נוטים להמשיך באורח חייהם בלי להיות שותפים ל'אובססיה' של הנשים סביב הבאת ילדים לעולם". עוד היא מוסיפה, כי "הגברים אינם מבינים את הקושי העצום שהנשים מייחסות לטיפולי פוריות. הם סובלים מהשינויים שחלים בזוגיות בעקבות הטיפולים הרפואיים, מתקשים לבטא את רגשותיהם ולרוב נרתעים מתפיסת האישה, שרואה את הקושי להרות כטרגדיה".

ממצאי המחקר הצביעו על מה שניתן לראות בתצפית פשוטה: הגבר לא מבטא את הקושי, הוא לא נכנס לדיכאון, לא חרד ולא מדבר על סבלו. ד"ר בירמן מספרת כי במסגרת שיחותיה עם הגברים, היא הבינה שהם רוצים להשתתף במאבק להרות, אך לא מתוך עמדת הקרבן שהם סבורים כי נשותיהם מצויות בה. "הם מוכנים לצאת לקרב, אך במצב הנתון, התחמושת שלהם אינה תואמת את ה'קנה' של האישה".

בכל העולם המערבי, וגם בישראל, האישה היא היוזמת בדרך כלל את הפנייה לטיפול רפואי, והגבר מוצא עצמו בתוך זירת פעולה לא מוכרת, תובענית, מכאיבה ולא תואמת את ציפיותיו מחיי הנישואין ומהדרך שבה מביאים ילדים לעולם. "הגבר הישראלי שבוי במידה רבה בסטראוטיפ של הגבר החזק: אין לו הרשאה חברתית להיות מושפע מחוויה קשה, הוא אינו מבטא רגשות ולא מדבר על קשייו," אומרת ד"ר בירמן. "למעשה, הוא מצוי במלכוד - מחד, הערכים התרבותיים-חברתיים בישראל מאיצים את התהליך של קבלת טיפול רפואי בבעיות פוריות, ומאידך, הוא לא יכול להרשות לעצמו לבטא את הקשיים הכרוכים בהתמודדות עם הטיפול".

 

ביטוי לכאב

השימוש של גברים בשירותי בריאות שונה מזה של הנשים. נשים משתמשות יותר בשירותים רפואיים, מתלוננות יותר על סימפטומים ומביעות רגשות קשים במהלך ההתמודדות עם הבעיה הרפואית. גם בטיפולי פוריות, כמו בהתייחסות לכל חולי, הנשים הן הפונות לטיפול, הן המטופלות והן המציגות רמה גבוהה של דחק במהלך הטיפולים (לדוגמה: בקו טלפון לתמיכה בזוגות שעוברים טיפולי פוריות בלונדון מדווח על 2,582 פניות של נשים לעומת 326 שיחות מגברים בשנה).

לדברי ד"ר בירמן, "המשבר מביא את הגבר להתנהגות מתגוננת-מגוננת שיש בה אלמנטים 'נשיים' כדאגה, פאסיביות וכאב רב למראה סבלה. אם נאמץ את הטרמינולוגיה המקובלת בהבדלים בין המינים - האישה הופכת ללוחמת. היא נאבקת בעקרות בכוח, בנחישות ובדבקות במטרה (שמקובל לייחס להתנהגות גברית). הגברים, בהשאלה דומה, הופכים לאמהיים יותר - מכילים את זעמה של האישה ומנסים להקל על סבלה (אולי החלק המגן יכול להצטייר כתפקיד המגן שנשאר לגבר מהתפקיד המסורתי של הגבר הלוחם)".

הפן הבולט של הסבל הגברי, בשונה מהסבל הנשי, הוא שהגבר לא נותן ביטוי מילולי לכאבו. "הוא מוכן, בשיחה שמובילה אותו לכך, לומר שהוא מופתע מגילוי העקרות, אך הביטוי לרגשותיו עובר דרך האישה: הגבר כועס או אפילו בז לאישה על תגובתה לאי הפוריות, לא מבין למה היא שינתה את יחסה אליו ומאוכזב מכך שהיא לא יכולה להמשיך, כמוהו, לחיות את החיים," מסבירה ד"ר בירמן.

ומה המסקנה? ההתערבות הרפואית היא אמצעי להשגת המטרה המשותפת של שני בני הזוג. ככל שינתן יותר מקום לגישה הגברית ולתפקידי הגבר במהלך הטיפול הרפואי, כן תהיה הדרך להשגת ההריון יעילה וקרובה לדרך הטבע.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

אורולוגיה ופריון הגבר
פריון האישה והפריה חוץ גופית
פריון הגבר


 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות