בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
מחלות

פיסורה וטחורים

עצירות, תזונה לקויה וסטרס עלולים לגרום לשתי התופעות המטרידות שיכולות לפגוע גם בילדים ותינוקות
טחורים ופיסורה הן תופעות שיכולות להפוך את החיים לבלתי נסבלים. ההערכה היא כי בין 20% ל-40% מהאוכלוסייה סובלים מהן, אך קשה לאמוד זאת במדוייק. ד"ר אלן סויסה, מנהל היחידה לגסטרואנטרולוגיה פולשנית בקריה הרפואית רמב"ם, מסביר שרופאים רבים מתבלבלים לפעמים באבחנה בין פיסורה לטחורים. "זאת למרות שפיסורה וטחורים הן מחלות שונות לחלוטין. פיסורה היא סדק בתעלת פי הטבעת שאינו נרפא וטחורים הם התרחבות של כלי הדם (ורידים) באיזור. שניהם נוטים לדמם, על פי רוב בזמן עשיית צרכים ונראים כדימום אדום מבריק על משטח צואה, נייר טואלט, תחתונים או באסלה".

החלוקה העיקרית היא בין טחורים חיצוניים, המופיעים סביב פי הטבעת ויוצרים בליטה מסביב לסוגר פי הטבעת, לבין טחורים פנימיים, המופיעים בתוך הרקטום בחלקו התחתון ויכולים לגדול עם הזמן ולצנוח אל מחוץ לפי הטבעת.

קיימות ארבע דרגות של טחורים פנימיים:
דרגה 1 מתבטאת רק בדימום או בצריבה (כאב קל). לא בולט החוצה שום דבר.
דרגה 2: הטחורים בולטים יותר ונראים בבדיקה באמצעות 'אנדוסקופ' המוכנס דרך פי הטבעת.
דרגה 3: בזמן מאמץ הטחורים יוצאים החוצה, אבל בתום המאמץ הם חוזרים פנימה מעצמם או שהחולה יכול להחזירם פנימה באמצעות אצבעותיו.
דרגה 4: בליטה מתמדת של כלי הדם הורידיים מפי הטבעת. לא ניתן להחזירם פנימה.

הגילאים השכיחים ביותר להופעת הטחורים הם בין 20-40, אך גם ילדים עלולים לסבול מהתופעה, בעיקר אם הם סובלים מעצירויות. פיסורה נפוצה גם בקרב תינוקות. נשים סובלות יותר מטחורים, בעיקר בגלל ההריון והלידה.

עצירות, סוג התזונה והלחץ של העידן המודרני, הם בין הגורמים העיקריים לתופעות האלו". מסביר ד"ר סוויסה. "טחורים נגרמים בעיקר בשל מאמץ בזמן יציאה, שמגדיל את הלחץ התוך בטני ופוגע בסיבים הקושרים את הורידים באזור פי הטבעת, קורע אותם ואז הם מתחילים להתפרץ. גם פיסורה נגרמת בדרך כלל מיציאות קשות, הגורמות לקרע בתעלת פי הטבעת וכתגובה לכך מתכווץ השריר של הסוגר. מעבר הצואה דרך השריר המכווץ גורם לכאב, לתהליך דלקתי ולפעמים אף לזיהום".

מלבד הקשר ההגיוני בין הריון, שיוצר לחץ על האיזור, לבין טחורים ופיסורה, נמצא גם קשר לשייכות אתנית, הגורמת לשכיחות גבוהה יותר של התופעה באוכלוסיות מסוימות, כמו גם נתונים גנטיים בתוך המשפחות. בנוסף, אנשים שעברו ניתוחים שונים באיזור פי הטבעת סובלים יותר מהתופעות האלו.
"עד לפני זמן לא רב, היה נהוג לחשוב שאנשים שיושבים יותר, כמו נהגים לדוגמא, סובלים יותר מטחורים או פיסורה. כיום כבר ידוע, שאין זה נכון. מאחר והם מרבים לשבת - יחושו יותר בתופעות האלו".

דרגת הקרע של עטיפת כלי הדם היא שקובעת את סוג הטיפול", מסביר ד"ר סימון-דניאל דואק, מנהל היחידה לכירורגיה קולורקטלית, בקריה הרפואית רמב"ם. "הטיפול שייבחר תלוי גם בגיל המטופל, במצבו הבריאותי הכללי ובשאלה האם יש לו גם טחורים חיצוניים או לא". הטיפול בטחורים בדרגות הקלות מבוסס על שינוי הרגלי התזונה והיציאה, על מנת להביא ליציאות רכות. מדובר בעיקר בהעשרת התפריט במזונות עתירי סיבים תזונתיים ושתייה מרובה.

ד"ר דואק מציין, כי "במקרים בהם יש למטופלים יציאות רכות, אך הם עדיין סובלים מדימומים - אין ברירה אלא להתערב כירורגית על ידי גרימת תהליך דלקתי מעל לאיזור הטחורים, שעליו מתרחש תהליך הריפוי בצורת צלקת. קיימות כמה שיטות ליצירת רקמה צלקתית, כאשר השיטה המקובלת ביותר היא קשירה בגומיות. זהו טיפול יום ללא אשפוז, שבמהלכו שואבים מעט את כלי הדם החוצה ומתקינים מעליהם גומייה. בהמשך תיווצר במקום דלקת ומעליה ריקמה צלקתית, שתכסה את כלי הדם החשופים ותמנע את הצניחה שלהם החוצה ואת הדימום. הפעולה מתבצעת ללא הרדמה, אינה כואבת וכמעט שאין לה תופעות לוואי".


מי שסובל רק מטחורים פנימיים ושמצבו הבריאותי הכללי טוב - מטפלים בשיטה חדישה, הנקראתTHD . ד"ר דואק: "בעזרת מכשיר דופלר, נזהה את העורקים באיזור התעלה של פי הטבעת ונתפור אותם במטרה להפחית את זרימת הדם לאיזור. הפעולה מתבצעת בחדר ניתוח תחת הרדמה (מקומית או איזורית) ומלווה באי נוחות מסוימת".


ניתוח לכריתת הטחורים מוצע כאשר מדובר על טחורים בדרגות מתקדמות ואצל מי שסובל מטחורים פנימיים בדרגות הבינוניות ביחד עם טחורים חיצוניים גדולים. "המנתח מסיר את הקבוצות העיקריות של הטחורים (הפנימיים והחיצוניים) שמפריעות וגורמות לסימפטומים. הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית או איזורית עם טשטוש".
הגוף יודע לרפא פיסורה, אך יש לספק לגוף את התנאים לכך: תזונה נכונה שתאפשר יציאות רכות וסיוע למניעת חיכוך באמצעות משחה. ב-15% מהפיסורות מדובר בפצע עמוק, שחודר לסוגר הפנימי. הסוגר מגיב לפצע על ידי התכווצות יתר, מה שמגביר את הכאב ומונע את זרימת הדם והחמצן לפצע. בהיעדר אספקת חמצן הפצע לא יכול להחלים ולכן יש לשבור את מעגל התכווצות היתר של השריר. לצורך כך, קיימות שיטות לא כירורגיות ושיטות כירורגיות.
השיטות שאינן כירורגיות:
1. מריחת משחה מסוג 'ניפדיפין', שמרפה רק את שריר הסוגר הפנימי (לא את הפצע) ומאפשרת את זרימת הדם והחמצן למקום.
2. הזרקת חומר בשם 'בוטולינום' לשריר הסוגר הפנימי, הגורם להרפיית השריר.

השיטות הכירורגיות:
1. חיתוך השריר המכווץ - השיטה מתאימה בעיקר לצעירים עם התכווצות חזקה של השריר. בניתוח עורכים חתך קטן (חצי סנטימטר עד סנטימטר) בסוגר הפנימי. הבעיה נפתרת באופן מיידי והכאב חולף כבר למחרת.
2. פיסורקטומיה - כריתת הפיסורה ותפירת הרקמות תוך שחזור האיזור, מבלי לפגוע בסוגר הפנימי. הטיפול מתאים בעיקר למבוגרים ובמיוחד לנשים מבוגרות בעלות סיכון לחולשה בסוגר החיצוני.
כתבות נוספות:
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות
 
  תגובות  
  פיסורה וטחורים
עמי   - ‏14/‏02/‏2015 18:01 
1.
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2020, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות