בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
חטאים אחר כך

´חטאים אחר כך´ פרק 4
--------------------------
רומאן מאת יעלה זהבי, סופרת צעירה ומוכשרת אשר לוקחת אותנו שבוע אחר שבוע בנפתלי נפשן של שתי נשים דרך רומן מכתבים מקוצר נגלה מערכת יחסים בלתי-צפויה בין שתי הנשים. אחת בוגדת בעל כורחה, השניה נבגדת, אולי בכל כורחה ואולי לא, וכך או כך - אף אחת מהן אינה יודעת בוודאות לאיזה מהתיאורים היא מתאימה. זהירות-ממכר!

מאז הפגישה הראשונה באותו הכנס, התראינו שלוש או ארבע פעמים בשבוע, אף פעם לא בדירה שלו, ובכל זאת לא חשדתי. הוא נתן לי את מספר הפלאפון שלו, מעולם לא את מספר הטלפון, אמר שהוא כמעט לא נמצא בבית ולכן אין טעם, ובכל זאת לא חשדתי. נפגשנו הרבה. הפגישות היו ארוכות אבל מעולם לא פגשתי את החברים שלו, גם לא את בני-המשפחה שלו, גם לא את הקולגות שלו, ובכל זאת לא חשדתי. הייתה תקופה אחת, אני זוכרת, שבה אמר שהוא בחו'ל שבוע ולכן לא יהיה זמין בטלפון, כאילו בחו'ל אין טלפונים, ובכל זאת לא חשדתי. שלושה חודשים יצאתי עם גבר נשוי והיו כל הסימנים שאפשר להעלות על הדעת, ובכל זאת לא חשדתי. איך לא חשדתי?
אם זה משהו שאת לא מצליחה להבין, דעי שגם אני לא. ממש לא. הדבר היחיד שאני יכולה אולי לומר כדי לנסות להסביר, הוא שאת הדירה שלו לא רציתי לראות, ושתמיד הרגשתי נוח יותר במרחב שלי, ושלרגע לא הטריד אותי שאנחנו מדברים רק באמצעות הפלאפון כי רוב הזמן שיחות הטלפון שלנו הסתיימו תוך שניות, מיד אחרי שקבענו מתי ניפגש (ואולי, בדיעבד, הסיבה לכך הייתה שתקשורת מילולית בלאו-הכי לא הייתה הצד הדומיננטי במערכת היחסים הזאת), ושלא רציתי לראות את החברים שלו כי חברים יש לי משלי. גם את המשפחה לא עניין אותי שהוא יכיר. אימא שלי התעקשה אמנם שאביא את הבחור החדש או לפחות אספק עליו אינפורמציה, אבל ממנה התחמקתי בתמרונים שלמדתי במשך השנים הארוכות של ההיכרות אתה. באופן עקרוני, ואולי באופן מפתיע, את הרומן הזה לקחתי מאוד בקלות. אחרי הכול, זו הייתה דרך מצוינת להתמודד עם החזרה לארץ ולדחות את מה שאפשר לכנות, די במדויק, עיצוב החיים שלי, אז כנראה בגלל זה נתתי לו להסיח את דעתי. נהניתי ממנו כמו שהוא נהנה ממני, שמחתי בו כמו שהוא שמח בי, לרגעים נזקקתי לו כמו שהוא, לרגעים, נזקק לי, אבל לא אהבתי אותו, אפילו לא לדקה. הייתי רוצה לספר לך (והייתי רוצה גם להאמין) שהסיבה שבגללה לא התאהבתי בו היא איזה חוש ריח מפותח, איזו אינטואיציה חדה – כזאת שפועלת מתחת לסף ההכרה – שזיהתה בו את השקרן, הבוגדני, הנרקסיסט. אבל לא זה העניין. העניין הוא שפשוט לא מצאתי בו יותר מדי עניין. מדי פעם הייתי מביטה בו, למשל כשהוא ישן, מעבירה את האצבעות בשיער המשי החלק שלו ומונה לעצמי את כל המעלות שאפשר למצוא בו: רופא ילדים, נאה מאוד, מבוסס, אמין (כך הייתי סבורה אז בטיפשותי), מצחיק, ובעיקר – כזה שאוהב אותי, או ככה לפחות זה נראה. זו, אגב, לדעתה של אימא שלי, התכונה הכי טובה שיכולה להיות לגבר; משום מה את האהבה אימא שלי מחשיבה כתכונה. בכל אופן, באותן פעמים הייתי מנסה למקם אותנו יחד בעתיד; נופשים יחד, עושים יחד קניות בסופר, אוספים את הילד מהגן, אבל אף חזיון כזה לא הסתדר לי ומה שבטוח הוא שמעולם לא אמרתי על זה מילה. זה היה הוא שאמר, אחרי שבועיים או שלושה, או אולי יותר, שהוא חושב שיהיו לנו חיים נהדרים יחד, ועוד העז להוסיף, אני רוצה להתחייב אלייך. המילה ´נישואין´ כמובן לא נאמרה, גם לא ´חתונה´ או ´ילדים´, אבל הוא רצה להתחייב, זה כן. ואת יודעת מה, בדיעבד, יותר משאני לא מבינה את עצמי, ואפילו – יותר משאני לא מבינה אותך, אני הכי, ובעיקר, לא מבינה אותו. ההבדל, בכל זאת, הוא שאותו אין לי שום עניין להבין. וגם את עצמי לא כל-כך. את עצמי אני רוצה להסביר לך, ואת זה אמרתי יותר מפעם אחת מבלי להבין למה. אותך אני רוצה להבין יותר משאני רוצה כל דבר אחר ואולי זו הסיבה שאני רוצה שאת תשתדלי להבין גם אותי.
אז מתי בכל זאת התחלתי לחשוד? בפעם ההיא שהוא נסע לארה'ב וראיתי אותו ב´תל-השומר´. צריך להיות מאוד מטומטמת כדי לא לחשוד כשדבר כזה קורה, ואני, כנראה, מאוד מטומטמת, כי אפילו אז מצאתי לזה אלף הסברים ואף אחד מהם לא היה האמת הברורה כשמש.

באדיבות: מגזין יופי  
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות