בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
תרבות

דרווין ותיאוריית ריבוי העולמות

כולנו נהנים לפנטז על התאום שלנו החיי בעולם אחר, אשר מבצע בדיוק את ההיפך הגמור ממה שהחלטנו לעשות כאן על פני כדור הארץ, ולדמיין לאן חייו היו מתגלגלים?
מבוא
האם משחק כדורגל יכול להסתיים אחרת? האם במשחק הפוקר המזל היה יכול להיות אחרת? תיאוריית ריבוי העולמות עברה בימויים רבים בסרטים רבים ומרתקים, חלקם בדיוניים אך חלקם פשוטים ונוגעים לחיי היומיום כמו בסרט דלת מסתובבת.

הסוגיה הזו החלה במאה הקודמת ברשותם של גאוני הדור של אז, ביניהם אינשטיין, שרדינגר, בוהר ומספר יהודים נוספים שדנו בסוגיות של חלקיקי חומר. אינשטיין זכה בזכות גילויו לפרס נובל בשנת 1921, בוהר בשנת 1922 ושרדינגר בשנת 1933 [1]. בכדי לפשט את העניין נספר שבכל פעם שלא ידעו היכן יעבור חלקיק מסוים, הוחלט שהוא יעבור בשני המסלולים האפשריים גם יחד[2]. הגאונים בנו לחלקיק מאין פיצול אישיות שפתרה עבורם הרבה בעיות, בעיקר של מתמטיקה ופיזיקה. אלא שהמרחק מכאן ועד לריבוי העולמות היה קצר מאוד. אם חלקיק יכול לעבור דרך שני מסלולים בו זמנית, אזי גם העולם כולו יכול לעבור דרך שני עתידים אפשריים ומכאן לפיצולים נוספים אין מעצורים. בכל פעם שמישהו מאיתנו מבצע בחירה אחת מיני רבות, ניתן לדמיין את הכפיל שלו מבצע את הבחירה ההפוכה, בעולם אחר[3].

משחק פוקר

כאשר מספר שחקנים מתקבצים סביב שולחן למשחק פוקר ואנו מחשבים את הסיכויים של כל אחד מהם לזכות, אנו יודעים שהסיכויים שווים, מלבד אולי סיכוייהם של שחקנים חדשים שאינם בקיעים ברזי המשחק. כך שבתחילת המשחק אין אפשרות לצפות מי ינצח במשחק. אם נפצל את העולמות, ניתן לדמיין עולם אחד בו שחקן א' זוכה ועולם ב' בו שחקן ב' זוכה. השאלה אותה אנו מבקשים להעלות כאן היא האם ישנו הבדל בין הזכייה של שחקן א' לבין הזכייה של שחקן ב' ? לפי המודל של ריבוי העולמות, תתרחש כאן תופעה של פיצול עולמות. בעולם אחד שחקן א' זוכה ובעולם אחר שחקן ב' זוכה. אנו כבני אדם המשתתפים במשחק, ננסה להמציא סיבות כאלה ואחרות למה הפסדנו במשחק הפוקר. האם היריב היטל בנו? האם היינו בטוחים מידי? האם הערכנו שזוגיים אס יאפשרו לנו לזכות במשחק? בעוד שסטטיסטית, אין טעם להמר על פחות משלישיה. האם הסיבובים הקודמים רמזו לנו על כך שהפעם היגיע תורנו לזכות? אז למה בכל זאת הפסדנו? למה אנו צריכים לסבול את העונש שבהפסד? למה בכלל עצמים דוממים כמו קלפים צריכים לקבוע לנו את עתידנו, את חיינו? האם גם בנושאי קריירה ישנו גורם אקראי של מזל שמשפיע עלינו? בכמה אחוזים של ההצלחה המקצועית שלנו אנו חייבים למזל? או שהמזל הרע חייב לנו? איך יתכן שדווקא בעולם הזה כ"כ הרבה דברים לא הולכים, לרובנו? ואולי כל זה סובייקטיבי, אולי חלקנו מצליחים להגשים יפה את חלומם. אולי רק באולימפיאדה ישנו רק מנצח אחד?

הסתייגות מקיר לקיר

בשלב זה של סיפורנו, בשנות ה60 של המאה הקודמת, מנסח התיאוריה Everett [2] זוכה להתנגדויות מקיר לקיר. גם אינשטיין וגם רבים אחרים טוענים שזה לא תואם את תחושת הבטן שלהם וכל הסיפור הזה נועד לכסות על חוסר ההבנה שלנו, בני האדם, את היקום ואת הטבע השולט בו[3]. אחת התופעות המתסכלות ביותר בתחום הפיסיקה הניסויית, הייתה שבכל מסלול שבו מחפשים את החלקיק, שם הוא נמצא. עניין זה גרם לקשיים גדולים עוד יותר אצל כל המדענים בתחום. כאילו שהחלקיק מושפע מהבדיקה עצמה. אם בודקים אותו במסלול א', אזי הוא עובר במסלול א', ואילו אם בודקים אותו במסלול ב', אזי הוא עובר במסלול ב'. גם זו הייתה לקביעה בעייתית המרמזת על מגבלותיו של האדם. חשוב להבין שגם בנושא זה של מגבלותיו של האדם נפתח ויכוח עקרוני ולא פחות קשה. היו שטענו שה' משאיר למקריות את חופש ההחלטה, חלק טענו שאין מקריות וחלק טענו שזוהי מגבלת המין האנושי שלא ניתן לחצות כנראה.

דרווין

ומה היה אומר דרווין בנושא זה? הפילוסופיה של דרווין היה מלא הערצה לטבע וליכולת שלו לדחוף את היצורים החיים להתפתח ולהתקדם[4]. בהקשר שלנו, הוא טען שישנו פנוטיפ אחד שהוא טוב מכולם, מותאם יותר מכולם לתנאים הקיימים. כך שבכל סבב של אבולוציה, בכל פעם שנוצרות מספר חלופות, מספר סוגי אריות, הטוב מביניהם יגבר וישרוד. בכך שונה דרווין באופן מהותי משרדינגר ובוהר, שטוענים שאין הבדל בין החלופות ולכן כולן יתקיימו במקביל. דרווין טען שישנו הבדל בין החלופות ורק הטוב ביותר ישרוד. על מנת לפשט את העניין לא ניכנס לסטטיסטיקה של העדפות אשר קיימות בשתי הטאוריות.

לפני מספר שנים בוצע ניסוי שתכליתו לבדוק את התיאוריה של שרדינגר. באוניברסיטה של דרום פריס, בוצע ניסוי בחומר פלואורצנטי השולח פוטונים של אור לשני קולטים ובודק האם הבדיקה בצד אחד משפיעה על התוצאה בצד השני. ואכן הניסוי כולו אישש את הנוסחאות של שרדינגר בדבר פיצול האישיות של החלקיקים וחשוב מכך, השפעת הבדיקה על תוצאות הבדיקה. זהו ממצא שקשה לכולנו לעקל ולהבין. איך בדיוק אנו משפיעים על החלקיקים? מה איכפת לחלקיק מי מסתכל עליו?

הקשרים בין חיי לדומם

לפני שנעמיק בשאלת ההבדלים בין דרווין לשרדינגר, נעלה כאן שאלה בסיסית יותר לגבי מהות הקשר בין החיי לדומם. באופן פשטני ניתן לומר שהקשר בין היצור החיי לבין החומר הדומם מתבצע בשני ערוצים בלבד, ערוץ הקרינה וערוץ החומר. ערוץ הקרינה כולל את האור, הקול, החום, קרני רנטגן ודומיהם. ואילו ערוץ החומר כולל את הטעימה, ההרחה ואת המגע(שנכון יותר להציב יחד עם הקרינות). בעצם אנו מדברים על כל החושים שקיימים לבעלי חיים ולבני אדם המהווים את השער של העולם החיי, אל עולם הדומם. במהלך האבולוציה, כאשר יצור חיי כלשהו, "ביקש" להיות "מודע" לסוג של קרינה מסוימת או סוג של חומר מסויים, הוא "פיתח" בלוטה בצורת עיין או אף, אשר ידע לקלוט את האות המגיעה מבחוץ, לפענח אותו ולהעביר מסר בצורת אות חשמלית למוח. אותו מוח אשר יודע לבצע אינטגרציה של כל המידע המגיע אליו ולהחליט מה טוב עבורו. זהו תמצית עולמנו. מצידו האחד נמצא העולם החיי ומצידו השני העולם הדומם. העולם החיי "יודע" על העולם הדומם באמצעות חושיו ואילו העולם הדומם יודע על העולם החיי באמצעות המשוואה של שרדינגר. כי המשוואה של שרדינגר אומרת דבר פשוט: בכל פעם שמישהו מסתכל על חלקיק, החלקיק יודע על כך, החלקיק מגיב לכך ובעצם החלקיק מושפע מן התצפית. עדיין מוקדם להעמיק בנקודה זו, אבל השאלה לגבי חשיבותו של קשר זה בין דומם לחיי היא עקרונית. למה "כדאי" לחומר, במובן הדרוויני של המילה, לדעת מה קורה בעולם החיי?

 

דוגמת המדפסת

ניקח לדוגמה את הקשר בין מחשב למדפסת. בעבר הרחוק, המחשב לא ידע שמחוברת אליו מדפסת. היה צורך בהגדרה, כלומר היה צורך להגיד למחשב "הנה לך מדפסת". בהמשך שוכללו השיטות וקיבלנו את "plug and play". עם חיבור המדפסת בכבל למחשב, המחשב היה צועק "מישהו התחבר אלי", ואז הכנסנו את דיסק הדריבר וחיברנו ביניהם. כיום המצב עוד יותר מתקדם, המחשב יודע שהמדפסת מחוברת, המדפסת יודעת שהיא מחוברת למחשב, המחשב יודע כאשר המדפסת ביצעה בהצלחה עבודת הדפסה והמדפסת יודעת שהמחשב יודע שהמדפסת יודעת... וכו' וכו'. למה זה חשוב ? זה חשוב, כי זה בא להראות כמה מאמצים עשה האדם על מנת "לחבר" בין שני רכיבים שהוא עצמו המציא. האינטראקטיביות הזו עולה לאדם במאמצים רבים, אך היא הכרחית לתפקוד שותף ותקין של מערכת, יהיה אשר יהיה תפקידה בעולמנו.

השפעת התצפית על החיי

עתה אנו ניגשים לשאלה דרוויניסטית מובהקת: איך משפיע התצפית על עולם החיי? ובכן התשובה היא די פשוטה: זוהי הדרך בה יצורים מתפתחים וחיים את חייהם. מהרגע בו אנו נולדים, העולם שסביבנו מגרה אותנו, מעביר לנו מסרים, דוחף והודף אותנו מבלי לנוח לרגע. כל ההתנסויות שלנו וכל הלמידה שלנו בחיים באים מהעולם החיצון. יש כאלה שידברו על מדיטציה, ככלי או אמצעי שאיננו כולל מגע עם העולם החיצון. אבל זהו כלי יוצא דופן. רובנו עוסקים רוב הזמן בגירויים מהחוץ ולא בגירויים מהפנים. במובן הפסיכולוגי, העולם הפיזי מעצב ומחנך אותנו, מעמיד אותנו בפני אתגרים וקשיים, מכניס אותנו למשברים, ללחצים, לחרדות ולפחדים. כל אלה הם באשמת העולם הפיזי. וכל ההתפתחות שלנו, הבגרות שלנו ואף החכמה שלנו היא בזכות העולם הפיזי.

מה בודהא אומר על זה

בספרה "להרבות טוב בעולם" של אסתר פלד [5] , משווה הסופרת את הגישה המזרחית והמערבית לתופעת התצפית בירח. והיא אומרת: הירח ממלא את התודעה וכך הירח והתודעה הם אחד. ברגע ההתבוננות החלוקה לשני אובייקטים איננה קיימת. כדי לומר "אני רואה ירח" צריך אדם להיות מחוץ לחוויה ולהתבונן בעצמו, ואז לומר: "אני הוא זה אשר רואה ירח"...זהו האני המזהה את עצמו, והזיהוי העצמי הזה כורך בחובו פעולה של זיכרון. ישנה גם פעולה של מודעות ופעולה של הגדרה מילולית. את כל אלה עושה אדם המתיימר לראות את הירח. מבעד לכל הפעולות הללו בקושי אפשר לראות את הירח". מבחינתנו ולנושא הדיון הנוכחי, חשוב לנו בעיקר הקשר החזק הקיים בין החיי לבין הדומם.

חשיבות התצפית עבור החומר הדומם , מהי Experience?

עתה אולי יותר קל לענות על השאלה, מהי חשיבות התצפית על החומר הדומם? המדענים שניסו להסביר את משוואות שרדינגר, השתמשו במושגים כמו Observation, Consciousness ו- Experience[6][7]. כאילו שלחומר יש עניין שיראו אותו. ישנם מדענים שטענו שתופעה פיזית לא קיימת כל עוד אף אחד לא צפה בה. אם לחומר יש עניין שיראו אותו, אזי הוא משפיע על החיי בדרך כזו שתבטיח שיראו אותו כמה שיותר. כלומר בכל פיצול עולמות, תינתן עדיפות לעולם בו קיימת יותר צפייה, יותר התנסות . זהו משפט חשוב מאוד שרצוי להסביר שוב, ובזהירות. אם החומר קיים בזכות הצופה ולחומר יש רצון להתקיים, אזי הוא יעודד את היצורים החיים לצפות בו יותר, ובכך יעודד את היצורים החיים להתפתח יותר. כי יצורים מפותחים יותר הם גם בעלי יכולת "צפייה" יותר גדולה. נדמה לי שברור לגמריי שיצורים פשוטים כמו אמבה, יכולים לצפות באופן מצומצם בעולם הדומם שסביבם ואילו בני אדם יכולים לצפות באופן יותר עשיר בעולם הדומם האופף אותם. בהקשר זה המילה צפייה פירושה, הבחנה בפרטים, ניתוח והבנה. כאן אני עובר מהבחנה חושית פשוטה כגון חוש הריח אשר קיים גם באמבה פשוטה, אל חושים מורכבים יותר כמו חוש הראיה ואחר כך ממשיך אל חושים מורכבים עוד יותר הכוללים את המח והחשיבה עצמה, המהווה נכון לעכשיו את יכולת ההבחנה המתקדמת ביותר הידוע לנו כיום. האם מותר לעשות כזו השלכה? אינני יודע. האם פיצול העולמות הופך מיותר עם צופים בו פחות? אינני בטוח שישנה כאן הוכחה מדעית לכך.

המנגנון אותו אני מציע נראה כך: העולם הדומם מבקש שיראו אותו כמה שיותר כי זהו הביטוי היחיד לממשותו, או במילים מכניות יותר, העולם הדומם מגיב לצופה. על מנת שנראה אותו יותר, עלינו להיות מפותחים יותר. ישנה כאן סוג של סלקציה, של עדיפות של עולם אחד על פני האחר. העולם המועדף הוא זה שיש בו יותר צפייה, יותר התנסות ויותר למידה. כפי שאומר דויד וולס במאמרו משנת 2003, גם אם העתיד שלי מתפצל, אני מעוניין לתת העדפה למוצלח שבהם[8]. כלומר, העולם המועדף הוא זה שבו סך הלימדה הוא הגדול ביותר.

מי ינצח במשחק הכדור-רגל

לקבוצה החלשה יותר יש יותר מה ללמוד מאשר לקבוצה החזקה יותר, ולכן היא צפויה להפסיד. אין זה אומר שלקבוצה החזקה אין מה ללמוד. יתכן מצב שלקהל של הקבוצה החזקה יש הרבה מה ללמוד ולכן הפסד של הקבוצה החזקה, תיתן סכום למידות יותר גדול מאשר הפסד של הקבוצה החלשה, שבה הקהל מגובש ומאורגן יפה ומעודד בהתלהבות רבה.

בדרך כלל, במידה וקבוצה גרועה תנצח נקבל מעט למידה ואילו כאשר הקבוצה הטובה תצנח נקבל קבוצה חלשה שיש לה הרבה מה ללמוד, וגם קבוצה חזקה שיש לה מעט ללמוד וגם מעט מוטיבציה ללמוד. אם יש לעולם הדומם אפשרות התערבות, הוא יעדיף לאפשר הפסד לקבוצה הפחות טובה, כך העולם יזכה ליותר התפתחות וליותר למידה.

ניצחון של קבוצה א' החזקה

ניצחון של קבוצה ב' החלשה

למידה של קבוצה א'

10

20

למידה של קבוצה ב'

80

40

למידה של קהל קבוצה א'

10

20

למידה של קהל קבוצה ב'

80

40

סה"כ

180

120

גולה בכוס

נטפל עתה בבעית פיצול שאישיות של הפוטונים של שרדינגר ואינשטיין. נניח שיש לנו גולה בתוך כוס, והגולה נמצאת בתנועה מתמדת וקופצת מצד לצד באופן אקראי, באותו אופן שמתארים את התנועה של אלקטרונים סביב גרעין האטום. הגולה ממלאת את הכוס בענן של נוכחות(תכלת). הנוכחות היא חלקית והגולה נמצאת בו זמנית בכל מקום בכוס. עכשיו, אם נציב רשת לתפיסת זבובים באחת הפינות ונמתין מספר רגעים, נמצא שהגולה נתפסה ברשת. האם זה אומר שהגולה עברה משם? התשובה היא כן. האם זה אומר שהגולה לא עברה במקום אחר? התשובה היא לא ! להבדיל מהניסוי של אינשטיין ובוהר, בו לפוטונים של אור יש מסלול קווי והם עוברים דרך שני חריצים בו זמנית, בניסוי של הגולה, אין מסלול צפוי ולכן קל יותר להבין איך בכל מקום שבו מוצבת רשת הזבובים, שם תיתפס הגולה. ומכאן קל יותר להבין איך הנוכחות של הצופה מושכת אליו את הפוטון ואיך העולם הוא בעצם אינטראקטיבי.

מסקנות

אם אנו מוותרים על תיאוריית ריבוי העולמות, עלינו לקבל את האפשרות שישנו עתיד אחד בלבד, כלומר שאנו נמצאים בעולם הניתן לחיזוי. אומנם יש להכניס לתוך המשוואות את כל נושא הלמידה וההתפתחות של היצורים החיים, אבל, עדיין ישנו עתיד אחד בלבד צפוי לעיין. גם אני כצופה נמצא במעורבות מתמידה עם הסביבה שלי ולכן אינני יכול לנבא את עתידה. אם נצפה ביצור אחד בודד ולא על המערכת כולה, נקל להבין שמי שאינו לומד, חוזר שוב ושוב לאותה סיטואציה פיזית, אשר מצפה ממנו ללמוד ולהתפתח. העולם הוא אינטראקטיבי והוא מתערב לנו בחיים במטרה לקדם את התפתחותנו. האם חוקי הברירה הטבעית של דרווין היו מספקים בכדי לקדם את העולם לאבוליציה ולקידמה או שמא אין הם מספיקים? שאלה זו תידון במאמר נפרד. האנטלפיה והחיים פועלים בכיוונים הפוכים. האנטלפיה מושכת לכיוון של אי סדר ואילו החיים מייצרים כל הזמן סדר. אבל כאן אנו רואים שגם החומר הדומם בוחר בכיוון של העדפת הסדר במובן הזה שהוא מעדיף אבחנות, הוא מעדיף חכמה על פני חוסר הבחנה או הבחנה טיפשית. גם נושא זה דורש התייחסות במאמר נפרד.

ביבליוגרפיה

[1]

Whether you can observe a thing or not depends on the theory which you use. It is the theory which decides what can be observed." Albert Einstein to Werner Heisenberg, objecting to placing observables at the heart of the new quantum mechanics, during Heisenberg's 1926 lecture at Berlin; related by Heisenberg in 1968, quoted by Abdus Salam, Unification of Fundamental Forces, Cambridge University Press (1990) ISBN 0-521-37140-6, pp 98-101

[2]

Everett, Hugh (1957)."Relative State Formulation of Quantum Mechanics". Reviews of Modern Physics 29: 454–462. Bibcode1957RvMP...29..454E.doi:10.1103/RevModPhys.29.45

]3[

A.EINSTEIN, N.ROSEV and B.PODOLSKY, Phys.Rev. 47, 777 (1935); see also N.BOHR, Ibid. 48, 696 (1935), W.H.FURRY,Ibid. 49, 393 and 476 (1936), and D.R.INGLIS, Rev.Mod.Phys. 33,1 (1961).

[4]

דרווין, מוצא המינים CHARLES DARWIN, THE ORIGIN OF SPICIES, LONDON 1859

[5]

להרבות טוב בעולם, אסתר פלד, הוצאת רסלינג 2007.(עמ' 201 החוויה של ההתבוננות בירח).

[6]

Deutsch, D. (2001). The Structure of the Multiverse. Available online at

http://xxx.arXiv.org/abs/quant-ph/0104033.

[7]

DeWitt, B. (1970). Quantum Mechanics and Reality. Physics Today 23 (9),

30–35. Reprinted in (DeWitt and Graham 1973) .

[8]

Wallace, D. (2003b). Quantum probability from subjective likelihood: Improving

on Deutsch's proof of the probability rule. Forthcoming in Studies

in the History and Philosophy of Modern Physics. Available online

at http://arXiv.org/abs/quant-ph/0312157 or from http://philsciarchive.

 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות