בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
קבלה

בחנו את עצמכם: האם אתם יוונים או מכבים?
----------
לטענתי, כל הטורים המתיפייפים של הבחורה הממוצעת בת ה 27 שלא מוצאת חתן ומתחילה להערים תילי תילים של תירוצים מדוע טוב לה כל כך ב"לבד" שלה -

 אינם יותר מאשר פיקציה שמעוורת את עיני הבחורות הנ"ל עצמן, ולא את עיניהם של איש מלבדן. חלאס עם המשחקים. תודי - את משקשקת ממחויבות.

נכון, יש כאלה שבאמת רוצות ולא מוצאות, ואני מאחלת להן שימצאו במהרה בימינו. אבל יש כאלה שפשוט מדשדשות יום אחר יום בשלולית האשליות.

ומדוע אני בוחרת לגעת בנושא כה רגיש זה דווקא לקראת חג החנוכה?

א. כי כל הזמן אני רואה טורים כאלה ובתור אחת שמכירה את הנושא מקרוב, אני מוצאת טעם רב בקילוף השקר הזה.

ב. בתור מי שלומדת קבלה כבר כמה שנים, אני מוצאת לנכון לשתף אתכם במשמעות הפנימית והחבויה של חג החנוכה, שמסבירה באופן מדויק להפליא את הסיטואציה הנ"ל. ואמנם שחכמת הקבלה לא עוסקת בזוגיות בפרט, אולם היא בהחלט מטפלת ביסודיות בכל הנוגע להבנת נפש האדם ולקשרים בין האנשים.

אתחיל בשאלה: מדוע טורחות כל אותן בנות ה-27 פלוס להצדיק את בחירתן ב"לבד" ההכרחי שלהן?

אז ככה - בני אדם לדעתי נוהגים להצדיק את עצמם כאשר הם לא ממש שלמים עם מצבם.

ומאחר שהספק הקטן ממשיך לכרסם בתוך כל רווקה ממוצעת, במיוחד כאשר היא ניצבת אל מול הדודות שייבדלו לחיים ארוכים (ומזל שהסבתא כבר מנוחה).

במצב כזה, הדרך הקלה להיפטר מהרגשת חוסר הנוחות שהשרו עליה הדודות היא לנסות לאסוף קולות מהעם המורכב מטוקבקיסטים, שישכנעו אותה שמצבה הוא בהחלט חיוני ומודרני להפליא.

אבל כאן עלול לבוא הפספוס...

חוסר השלמות שלנו נובע על פי רוב מטעם אחד פשוט - אנחנו, בני האדם האומללים, מורכבים מכוחות שמושכים אותנו תמיד לשני קצוות מנוגדים.

והנה כאן נכנס חנוכה לתמונה. חנוכה מסמל בצורה מופלאה את הכוחות הללו שקיימים בתוך כל אחד ואחת, נשוי/אה, רווק/ה, גרוש/ה או אלמנ/ה.

הכירו את המכבים והיוונים שחיים אצלכם בתוך הלב, בתוך המוח, בתוך ההרגשה:

היווני הוא החלק האגואיסט המושבע, שאם תיכנסי בטעות לבית שלו, תתהלכי בזהירות מרובה שלא להזיז לו חלילה איזה חפץ מחפציו הרבים.

אפילו שתצאי איתו שנה עדין תנקטי במשנה זהירות אם תחליטי להכין לכם איזו חביתה - כי מעשה כזה עלול להיחשב בעולמו לחדירה מטורפת לפרטיותו של הוד בדידותו, ואת עלולה להיענש על כך בהגליה מרוחקת לאי השדים.

הוא אוהב את עצמו עד כדי גועל, הוא מטפח את עצמו ואת מלתחתו יומם וליל, והסיבה היחידה שלו ליצור כל קשר עם בני המין השני - הוא כדי להתפאר בעיני הרבים על עוד רכישה זמנית, שתעיד על מוצלחותו החברתית .

 

אבל באמת מה שרוצה היווני הוא להישאר עם עצמו, כי אין עוד בן זוג עלי אדמות שישווה לו, לחוכמתו, ליופיו ולפילוסופיית החיים חסרת הבסיס שלו.

ואם כך, הרי אין במי להשקיע, את מי לאהוב, למי לוותר, ואין שום סיבה לנסות באיזו צורה לשמור על האהבה לאחרים.

הם משרתים אותו ומיד שגמרו את תפקידם - נזרקים לפח החפצים הישנים.

היווני הזה קיים במידה מסוימת גם בי וגם בך.

המכבי הוא החלק שנמצא בדרך כלל במיעוט בתוך כל אחד ואחת. הוא מאמין באהבה ללא תנאים, וללא גבול.

והוא לא רק מאמין - הוא גם מוכן להלחם עבור זה ולהתעלות מעל כל המכשולים.

כשהוא רחוק מהאחרים הוא מרגיש חתוך מהחיים, נפרד ואפילו חולה, כי הוא יודע שבחיבור ובאחדות מצוי האושר, ומצויה משמעות הקיום שלו על פני האדמה.

בעבור זה הוא יוצא למלחמה אפילו אם היא נראית אבודה מראש מבחינה ריאלית.

בקצרה, המכבי שבך מאמין בכוחות העמוקים שנמצאים בנשמה, ולא במה שהעין רואה.

גם המכבי הזה נמצא בי ובך במידה מסוימת.

בין לבין נמצאים המתייוונים שבהם טמון הפוטנציאל לאהוב.

בעבר הם האמינו באותה האהבה, אבל הם עברו למחנה של האגואיסטים, הרוצים להעניק רק לעצמם אהבה, שמחה וכל סוג של הנאה.

ולשם כך יש להם אין ספור הסברים מנומקים - הם נפגעו, נבגדו, הם לא יכולים להעניק שום דבר לאחרים, הם לא מוצאים לכך שום סיבה טובה.

המתייוונים הם הקליפה הכי קשה. הם מכירים היטב את כל התירוצים והחוכמות למה לא כדאי להיכנס לקשר.

למרבה הפלא, יותר קל להפוך הרבה יוונים לאוהבים, מאשר לפתוח את הלב של מתייוון אחד לחיבור עם האחרים.

ואם עד כה לא הייתי מספיק ברורה, אזי חשוב לציין שלפי הקבלה היוונים והמכבים הם כוחות פנימיים שחיים בתוכנו גם בימים האלה ובזמן הזה.

הם נמצאים במלחמה על הבחירה האם ללכת בדרך כל בשר אגואיסטי שמרוכז רק בעצמו, או בדרך התפתחות וגדילה, שתולה את אושרו של כל אחד מאיתנו דווקא ביכולתו ליצור קשר טוב ואמיתי עם האחרים.

תקשיבו למכבי שבכם.

מאזן הכוחות בהחלט נוטה לצד היוונים והמתייוונים, אבל המכבים לא נותנים לנו מנוחה. אתם מכירים אותם, הם הולכים עד הסוף לעבר הלא נודע.

לכן בתוך כל רווק או רווקה בני 27 פלוס המכבי ממשיך לדרוש איחוד, אהבה, קשר, נתינה, אבל כל היוונים והמתייוונים מנסים להשתיק אותו "בחוכמתם המרובה".

לכן אני אומרת שדווקא כדאי להקשיב למכבים שלנו מדי פעם, אפילו שלעיתים הצעקה שלהם כואבת, פוצעת, מורידה מעלינו את מסך השלווה המדומה, שולפת אותנו מביצת ההיטמעות בחברה הקרה והמנוכרת שלא מאמינה בשום סוג של קרבה.

הצעקה של המכבים דורשת מאיתנו להיכנס למלחמה פנימית מול היוונים הרבים והמתוחכמים. וזה מאיים עלינו נורא.

אבל כמו שמספרת לנו ההיסטוריה - הניצחון מובטח, ואין זה מקרה שדווקא המכבים הצליחו לראות בחשכה את פך השמן שהיה נסתר מעיניהם הסומות של היוונים.

כי המכבי מוצא בתוך הקושי את האור. המכבי מוצא דרכים לגדול ולהתפתח גם כשרע. המכבי לא נפרד לשלום על כל שטות הכי קטנה, כי הוא יודע, שמשמעות האושר היא רק בחיבור ובאהבה בין בני האדם.

שלי פרץ, נשואה ואמא לשניים, שחקנית וכותבת מתוך חכמת הקבלה.

 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2018, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות