בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
ילדים וחינוך

עולמם של מלאכים

כיצד שינו חייה הקצרים של בתי את חיי.מאת: סת' קליימן, בעריכת ג'ודי סיגל-איצקוביץ

מה אפשר לומר כשתינוקת מתה בעריסתה, באופן פתאומי לגמרי, 76 ימים לאחר לידתה? לסת' קליימן מירושלים ולאשתו שמונה ילדים, מלבד בתם רינה נחמה שנפטרה בעריסתה. במשך שש שנים כתבו בני הזוג ספר שמנציח את האסון (ב-1991) ואת השבעה הקשה שבאה אחריו. הספר, "לגעת בעולמם של מלאכים: כיצד שינו חייה הקצרים של בתי את חיי, שנכתב בשפה האנגלית, נוגע גם בליבותיהם של הקוראים.

הספר עמוס זיכרונות ותיאורים מהעבר, וזכה בהסכמותיהם של הרב זאב לף והרב משה מתתיהו, שאמר עליו שהוא "מעורר מאוד", במיוחד משום שהוא עצמו איבד נכדה בת תשעה חודשים. "מהתיאור הזה אנחנו יכולים ללקט לקחים רבים ולפתח רגישות לתחושותיהם של אלה אשר, ה' ירחם, חוו אובדן דומה." הרבנית פייגה טוורסקי הוסיפה שהמחבר "פותח את ליבו ונשמתו בחשיפת מסעו מהכאב והקדרות של האובדן, למשמעות ונחמה".

שיעור תסמונת המוות בעריסה (SIDS) בישראל נמוך יחסית, והוא עומד על 0.4 מקרים לכל אלף לידות של תינוקות חיים בשנה. עם ממוצע של לידת 150,000 תינוקות בשנה, עומד ממוצע הנפטרים ממוות בעריסה על 60. עם זאת, מכיוון שכמעט אף פעם לא מבוצעת נתיחה לאחר המוות של תינוקות שנפטרו מסיבה לא ידועה, המספרים הם הערכה בלבד. לא משנה מה המספרים האמיתיים, כל מוות בעריסה הוא אסון נורא ואיום שמשפיע על המשפחה לתמיד.

הוראות משרד הבריאות להפחתת הסיכון למוות בעריסה, מנחות את ההורים להשכיב את התינוק (לשינה) על הגב ולא על הבטן; לא לעשן בקרבת התינוק; להניק; לא לישון עם התינוק באותה מיטה; לשמור על טמפרטורה של 21-23 מעלות צלזיוס בחדר התינוק בלילה; ולהלביש את התינוק בשכבות של בדים קלים ולא בשכבה עבה אחת תחת מצעים כבדים, דבר שעלול ליצור התחממות יתר.

משהו עם התינוקת לא בסדר... בבקשה אל תשאל שאלות, ותחזור הביתה הכי מהר שאתה יכול

המחבר בן ה-49 לא זוכר אם הוא, אשתו או המטפלת שבביתה נפטרה רינה נחמה, לא נזהרו מספיק, אבל הוא אומר שאין מה להאשים מישהו או משהו. בני משפחת קליימן אינם מעשנים. "לא הרשנו לאף אחד מילדינו הבוגרים להינשא למעשנים", הוא אומר בראיון. "לא היה עוד מוות בעריסה במשפחה הקרובה שלנו", מספר קליימן שעלה ארצה מעיירה קטנה במדינת ניו-יורק כשהיה בן 14, ועובד היום כמתאם בישיבה ובפרויקטים של בניה.

באותו אחר צהריים נורא, קליימן קיבל טלפון מהמטפלת שאמרה: "משהו עם התינוקת לא בסדר... בבקשה אל תשאל שאלות, ותחזור הביתה הכי מהר שאתה יכול."

הוא שמע את האמבולנס שהוזמן על ידי רופא מהשכונה, שמיהר לרוץ אליהם ברגע שהמטפלת הזעיקה אותו. באמבולנס היו בתו ואשתו, שנלקחו במהירות להדסה הר הצופים – בית החולים בו נולדה התינוקת קצת יותר מחודשיים קודם.

כשהגיעו לחדר המיון, סת' ראה את הרופאים מנסים נואשות להשיג דופק. אבל בסוף, הרופא האחראי אמר: "זהו. אין מה לעשות."

"תינוקות לא מתים", הוא כותב, "הם אמורים לגדול. זה לא אמור להיות ככה. ילדים צריכים לקבור את הוריהם."

הלוויה אורגנה, וסת' נשבר כשהיה צריך לבקש כנהוג סליחה מהנפטרת, על כל פגיעה שאולי פגע בה בחייה. הקבורה הייתה בט"ו בשבט, יום שבו נוהגים לטעת עצים רכים. קליימן אומר שכשהם חזרו הביתה, אף אחד מ-400 הילדים שגרו בשכונה שלהם לא שיחק בחוץ.

כשאתה מאבד את הדבר היקר לך ביותר, זה מגלה את האני האמיתי שלך

"הם ראו את האמבולנס וידעו שהתינוקת שלנו מתה. הם היו מזועזעים, וכולם נשארו בבית." הוא שיחזר מאוחר יותר.

כשפתחו את דלת ביתם, הם גילו שהשכנים, לאחר התייעצות עם הרב, סילקו את מיטת התינוקת ואת כל בגדיה וצעצועיה. השכנים גם הגיעו מידי יום להביא אוכל למשפחה, כדי שלא יצטרכו לדאוג על הכנת אוכל בשבעה.

כשאתה מאבד את הדבר היקר לך ביותר, זה מגלה את האני האמיתי שלך... כל נשמה יורדת לעולם עם תפקיד. יש תפקידים שדורשים אורך חיים שלם כדי למלאם, יש תפקידים שמסתיימים בתוך כמה שנים, ויש כאלה שכלל אינם דורשים זמן רב. לא משנה מה התפקיד שלנו, ברגע שהוא מסתיים, אנחנו לא צריכים להישאר כאן יותר."

כשסת' שאל חבר מה לומר לאחיה של רינה נחמה, הוא ענה לו: "תגיד את האמת. 'אחותכם התינוקת עזבה את העולם הזה וחזרה לבורא כל הנשמות. היא לא צריכה להיות איתנו יותר, ויש לכם אחות בגן עדן."

"הביקורים היו טובים, שיחות הטלפון תומכות, אבל בסופו של דבר נעמוד מול האובדן האדיר שלנו לבד ויחד", כותב קליימן. "נישאר עם הילדים שנשארו לנו, ועם חלל גדול וריק בחיינו. זה הולך להיות שבוע קשה, וככה יהיה גם אחר כך."

קליימן התיישב מייד אחרי השבעה כדי להקליט את מחשבותיו, ופעם בכמה שנים, הוא יושב ומאזין להן. כשהיה שומע על זוגות שאיבדו תינוק במוות בעריסה, הוא היה מדבר איתם. "היו שואלים אותי אם יש משהו לקרוא בנושא", הוא סיפר בראיון שנערך לא מכבר. "אמרתי שיש ספרים עם קטעים על מוות בעריסה. אבל לא הכרתי שום דבר שעוסק במיוחד בנושא הזה ומתאים לקורא היהודי. ומעט מאוד נכתב על ידי אבות. אז החלטתי לכתוב ספר. רציתי שהוא יהיה קצר, ורציתי שהוא יהיה אני."

אף אחד מהם לא התייעץ עם פסיכולוג על האובדן, אבל סת' עבר קורס בנושא שכול, כדי שיוכל לייעץ לאחרים. בתשובה לשאלה מדוע מעולם לא ערכו יארצייט (יום השנה לפטירה) או ביקרו בקבר, הוא מסביר: "אני מבין שמדובר בחלקת קבר צדדית סמוכה לגדר המיועדת לתינוקות רכים, ושאין עליו כל ציון. מעולם לא חשתי דחף לגלות איפה בדיוק. היא יודעת איפה אנחנו, ואנחנו יודעים איפה היא."

ובכל זאת, אשתו ממשיכה להדליק תשעה נרות לכבוד שבת, נר לכל ילד – כולל לתינוקת שאיבדו.

להבדיל ממה שקורה לעתים קרובות במקרים דומים, בני הזוג קליימן אומרים שהאסון לא גרם אצלם למשבר נישואין. "הבית שלנו היה מלא בילדים. שנתיים וחצי אחר כך נולדה לנו עוד בת. לא סבלנו ממשבר אמונה; האמונה שלנו התחזקה מאוד. זאת הייתה מכה; אבל כולנו צמחנו ממנה."

ביום הרביעי של השבעה, אמר לסת' אחד המנחמים: "ידידי, אם תוכל לקום מהרצפה אחרי שבעה ימים ולומר שה' אוהב אותך, ושהוא נתן לך כל כך הרבה, אז ישבת שבעה. ה' נתן לך מתנה יקרה. הוא הפקיד אותה בידיך, ואתה שמרת עליה. הוא בחר בך כדי לתת לנשמה להגיע לתכליתה... אתה ודאי מיוחד מאוד בעיני האלוקים. אני רוצה שתדע כמה אנשים אתה יכול לחזק בזמן הזה. אתה נופל לתוך מה שנראה כמו חור עמוק ושחור, אבל כשאתה נוחת, אתה לא תהיה האדם שהיית לפני שבוע. לעולם לא תהיה אותו הדבר. אם אתה באמת יושב שבעה, אתה יכול להתחיל להתמודד עם מציאות החיים מול פני המוות."

המשפחה מסגרה תמונת קליגרפיה המכילה פסוקי תהלים שונים והקדישה אותה לחדר המיון של הדסה הר הצופים, שם נפטרה התינוקת. לוח קטן מציין שהתמונה נתרמה לזכר התינוקת. "מפעם לפעם אני הולך לבדוק שהיא עדיין שם", אומר קליימן. "אני מקווה שהיא עוזרת למישהו."

האם הוא רוצה שמישהו יקרא לביתו על שם רינה נחמה?

"לא נראה לי. אף אחד לא הציע. אבל זה עול יותר מידי כבד וקשה לקרוא לתינוק על שם תינוק אחר שנפטר. אני מעדיף את המעשים הטובים שנעשים לזכותה."

מה אפשר לומר כשתינוקת נפטרת בעריסתה, באופן פתאומי, רק 76 ימים אחרי שנולדה? יתכן שהתשובה הטובה ביותר, אם בכלל, היא מה שאמר אחד המנחמים בשבעה לזוג קליימן: כשמבקרים משפחה שדבר כזה קרה לה, חוזרים הביתה ומעריכים יותר את הילדים שלנו.
המאמר הובא לפרסום מתוך http://www.aish.co.il/ – אתר שבועי ובו מאות מאמרים העוסקים ברוחניות, צמיחה אישית, מערכות יחסים, עם ישראל ועוד.
 
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2018, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות