בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
יהדות

פרשת ויקהל –פקודי: חכמי לב וישרי דרך

פרשת השבוע כוללת שתי פרשיות. בעבר הסברנו כי פרשיות מחוברות יהיו בשנים פשוטות שאינן מעוברות כמו השנה
בשנה מעוברת שבה נוסיף חודש נוסף, אדר ב', יופרדו הפרשיות המחוברות ותהיינה עצמאיות. הסיבה לכך, הציווי מהתורה בספר דברים:

"שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם--לָיְלָה."

פסח חייב להיות באביב ומאחר ואנו מונים לפי מולד הירח ולא לפי השמש שהרי השנה על פי הירח קצרה משנה על פי השמש, עלינו להוסיף חודש אחת לשלוש שנים (בדרך כלל) כדי להתאים את פסח לאביב.

אגב, השבת היא גם "שבת החודש" (עניינה בדיון לאחר פוסט זה) ובקריאה בתורה אנו קוראים את הציווי למנות על פי הלבנה.

יש דעות שפרשיות ויקהל פקודי הן בעצם פרשיה אחת. הראשונה מדברת על הציווי לבנות את המשכן והשנייה מדברת על הביצוע בפועל. אנו נסביר מדוע היה צריך לשוב ולספר לנו על הביצוע בפועל.

קודם לכן ברצוני להוסיף עוד קשר שבין פרשיות אלה לשבוע הקרוב הבעל"ט שבו נקדש את חודש ניסן. סוף פרשת פקודי משה מצווה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב בְּיוֹם-הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת-מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד". ובפועל משה מקיים את הציווי כלשונו: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן". אנו נמצאים לפני ראש חודש ניסן שיחול השנה ביום שלישי הקרוב, בדיוק היום בו הוקם המשכן.

פרשת ויקהל פותחת: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם. ב שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. ג לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת".

בטרם אגע במילה הפותחת את הפרשה, ברצוני להתייחס לציווי של משה על שמירת שבת בפתיחה לפרשיות שעוסקות רק בענייני בניית המשכן. מדוע זה? מה הקשר בין חיוב שמירת השבת לבניית המשכן? מכאן למדו חכמים שאפילו עבודת הקמת המשכן נדחית מפני השבת. ומכאן הרחיבו חכמים את הלימוד ולמדו את כל האיסורים של שבת והם ל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת ומהם למדו את תולדות אבות מלאכה. בעצם כל האיסורים של שבת נלמדו מהפסוק הזה, כיצד? לקחו חכמים את כל המלאכות שעשו בבניית המשכן ומצאו ל"ט מלאכות ואמרו המלכות האלה אסורות בשבת. אחר כך לקחו מלאכות הדומות או נגזרות מל"ט המלאכות וקבעו שהן תולדות ל"ט אבות מלאכה ואף הן אסורות בשבת. כל הספרות העצומה שיש ביהדות בנושא השבת: משניות, גמרות, שותי"ם וספרי הלכה, בסיסם מפסוקים אלה.

הביטוי "ויקהל" מזכיר לנו את אחת ממצוות התורה והיא מצוות הקהל:

"וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.."

מהי מצוות הקהל? אחת לשבע שנים, מייד לאחר שנת השמיטה בחג הסוכות כשבני ישראל מתכנסים בירושלים בעליה לרגל של החג, יש חובה להקהיל את כולם ועל המלך שיהיה באותם ימים לקרוא את התורה בפני בני ישראל.מצאנו עוד פעם אחת בתורה את –"הקהל" כאשר משה מספר בספר דברים על מעמד הר סיני וכך הוא אומר:

"יוֹם, אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל-לִי אֶת-הָעָם, וְאַשְׁמִעֵם אֶת-דְּבָרָי".

מעמד הר סיני היה גם מעין מצוות הקהל.אנו רואים שהקהלת העם הוא מעשה חשוב ומתקיים בסיטואציה מאוד מיוחדת. אם כך השאלה הראשונה מתחזקת: מה הסיטואציה הכול כך חשובה של צורך להקהיל את העם כדי לומר להם את הציווי להקים את המשכן? כדי להשיב לשאלה עלינו להבין את הסדר הכרונולוגי של המאורעות הגדולים שסופרו בספר שמות.

בי"ד בניסן יצאו ממצרים. ב-ו' בסיוון מעמד הר סיני. ב-ז' בסיוון עלה משה להר סיני לקבל את התורה. ב-י"ז בתמוז משה יורד עם הלוחות וזה היום שהוא שובר את הלוחות, יום בו היה חטא העגל. ב-י"ח בתמוז משה עולה שוב להר סיני ארבעים יום וארבעים לילה ויורד ב-כ"ט באב ובסופם אלוהים מתרצה ואומר למשה פסול לך לוחות" הלוחות השניים. בא' באלול עולה משה שוב בפעם השלישית ארבעים יום וארבעים לילה כדי לבקש סליחה על מעשה בני ישראל ויורד בי' בתשרי, יום הכיפורים בו אלוהים אומר למשה "סלחתי כדבריך".

החודשים הבאים עד ניסן עסוקים בני ישראל בהבאת התרומות להקמת המשכן ובעבודת המשכן. העבודה מסתיימת בדיוק בראש חודש ניסן יום שבו הוקם המשכן. אם כן מדוע להקהיל את העם? לאחר חטא העגל יש צורך במעמד גדול הדומה למעמד הקהל הקודם, מעמד הר סיני שהסתיים בפחי נפש, חטא העגל. עתה לאחר שאלוהים סלח להם ומבקש לבנות בית כדי לשוב ולשכון בתוכם, צריך להקהיל את העם כדי לומר מתחילים דף חדש. החטא עבר ועתה מחדשים את החופה שהייתה בין עם ישראל, הכלה לאלוהים החתן.

במעמד זה משה מבקש מכל חכמי לב לבוא ולהירתם לעבודת הקמת המשכן. חכמי לב הם אומנים מוכשרים בכל תחומי האומנות. אך לא מספיק שיהיו אומנים ו/או חכמים, חייב להיות להם גם לב. בעבודת המשכן לא מסתפקים רק בעבודת אומנות יפה. צריך שבעבודת האומנות יהיה גם רגש חם וזה יכול לעשות רק אומן שיש לו גם לב. אומן קר אינו מתאים לעבודת המשכן.

פרשת ויקהל מספרת על העבודות שצריך לעשות והנה באה פרשת פקודי ומספרת על עשיית העבודה בפועל. מדוע צריך לספר לנו שעשו בדיוק מה שצוו? אלא מי שיקרא את פרשת פקודי ימצא שהפרשה כשמה כן היא פקידה. פקידה היא ספירה ובעצם משה נותן דיווח לבני ישראל על כל התרומות שנתנו לו ומוכיח להם בדין וחשבון מפורט כי כל התרומות נוצלו להקמת המשכן ולא היה איש שהכניס ידו לתרומות כדי להתעשר.כך מספר המדרש את הסיבה שמשה ראה צורך לתת דין וחשבון לבני ישראל:

"אמר משה, יודע אני שישראל רוגנים הם, הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן. התחיל לעשות חשבון עמהם, אלה פקודי המשכן, והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר, לזהב ולכסף ולנחשת, וכסף פקודי העדה מאת ככר, ואלף ושבע מאות, ויהי מאת ככר הכסף לצקת, ונחשת התנופה שבעים ככר. עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין. התחיל עומד תמה ואומר, עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר, שאני נטלתי אותם. והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה. מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניו, ותלה עיניו וראה שהיו עשוין ווין לעמודים. התחיל להשיב להם בקול רם, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים. באותה שעה נתפייסו ישראל. מי גרם לו. על ידי שישב ועשה חשבון, אלה פקודי המשכן. ולמה עשה חשבון. הקדוש ברוך הוא מאמינו, שנאמר, בכל ביתי נאמן הוא (במד' יב ז), ומשה נתן חשבון אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו, שנאמר, והיה כצאת משה וגו' והביטו אחרי משה (שמ' לג ח). ומה היו אומרים. רבי יצחק היה דורש לשבח (וכו' כדאיתא לעיל סדר כי תשא סימן כ"ז). וחברו משיבו, ריקה, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על ככרי כסף ועל ככרי זהב שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין, מה אתה רוצה, שלא יהיה עשיר כששמע כן, אמר חייכם, משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם חשבון. כיון שנגמרה, אמר להם, אלה פקודי המשכן".

במשה בני ישראל חושדים שיגנוב? תמיד ימצאו אנשים שימצאו מום במנהיג ומנהיג צריך שידיו תהיינה נקיות ולא רק שידיו תהיינה נקיות, אלא חייב להראות שידיו נקיות. יותר מזה! יותר משחשש משה שיגידו עליו שהוא גנב, חשש משה שיגידו על האומנים שהם גנבים. הרי הזהב והכסף וכל התרומות היו בידם ובקלות היה אפשר להכניס שאריות של זהב לכיס. אך משה הביא את הפירוט לפני בני ישראל והראה להם שלא רק הוא לא נגע בפרוטה השייכת לציבור, אלא גם חכמי הלב הם אנשים ישרי דרך וגם הם לא נגעו בפרוטה. כל התרומות נמצאים במשכן.

זכורני שקראתי שבשנים הראשונות להקמת המדינה שסיפרו ללוי אשכול שהיה ראש הסוכנות היהודית כי יש שליח של הסוכנות המועל בכספי הציבור והוא אמר: "לא תחסום שור בדישו" יתכן ואמר זאת בבדיחותא, אך ממשה אנו לומדים שיש דברים שאסור עליהם להתבדח.

איזו גדלות של מנהיג. משה היה בעיני העם איש מורם מבני תמותה, בעיניהם היה משה מלאך ובכל זאת משה חש צורך לתת הסבר ודין וחשבון מפורט לפרטי פרטים. כמה מוסר צריכים ללמוד מנהיגנו היום ממשה האיש הישר ומחכמי הלב ישרי הדרך.

שבת שלום Ashore
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2017, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות