בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
נשים

רגשות אשם בגידול ילדים

זה מתחיל כבר ברגע ההתעברות, אולי אפילו עוד קודם, וגולש איתך בטבעיות אל הימים הראשונים,
 
החודשים והשנים של חווית ההורות: רגשות אשם - לא בהכרח נעים להכיר, אבל דווקא מומלץ להתיידד עימם. להיות מודעים לנוכחותם ולא לתת להם לנווט את דרכנו בג'ונגל הלבטים וחיבוטי הנפש שבאים עם ההורות.

אשמה? לא מאז ומעולם

אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה והטיפול המשפחתי מעידים, כי העוצמה שבה מתמודדים הורים בשנים האחרונות עם רגשות אשמה, לא היתה בהכרח מנת חלקם של הורים בימים עברו. ודאי שלא לפני כמאה או מאתיים שנה. התפתחותה של הפסיכולוגיה (מדע הנפש) הביא לנחלת הכל את ההבנה העמוקה לגבי השפעתן של השנים הראשונות על עיצובו של האדם הבוגר. במילים אחרות: השפעתם של ההורים,על בחירותיהם, התנהגויותיהם וטעויותיהם נתפסה מעתה כקריטית על עיצובו של האדם שיהפוך ילדם להיות. אחריות כבדה מנשוא שכזו, התפתחה עם השנים להיות המקור לרגשות האשם, שמלווים כמעט כל הורה באשר הוא, במהלך גידול ילדיו.

מהי אשמה?

לפי מילון אבן שושן אשמה פירושה "שותף לדבר עבירה" ואכן רגשות האשם המציפים הורים רבים נובעים מעצם קיומו של בית משפט פנימי, המעמיד למשפט כל ניואנס בהתנהגות שלנו ועורך אלבומי תמונות שלמים למצבים שבהם לא פעלנו כהלכה בחיפוש מתמיד אחר האשם. למה אנחנו כמו שאנחנו? אה, כן זה בגלל שאמא שלי עבדה כמו מטורפת והייתי ילד מפתח. לא, לא, זה בגלל שאבא שלי כמעט לא היה בבית וגם כשהיה היתה לו נכוחות של שטיח. הראש שלנו עובד ללא הרף ומחפש הצדקות ואשמים שיסבירו לנו מדוע המציאות היא כפי שהיא.

על מה אנחנו משאימים את עצמנו?

על שאנחנו עובדים שעות ארוכות מדי ואיננו נוכחים מספיק בחייהם של ילדינו. שאנחנו לא מחבקים או מנשים או אוהבים מספיק. שלא תמיד יש לנו סבלנות, שלפעמים אנחנו צועקים. שאנחנו לוקחים לעצמנו זמן לבלות כשהילד שלנו זקוק לנו, שאוכלים אצלנו בבית יותר מדי אוכל מוכן ופחות מדי אוכל מזין או מבושל. שהבית לא נקי מספיק. שהבית נקי מדי על חשבון חופש התנועה של הילדים. שאין כל סדר או ארגון באלבומי תמונות, שאנחנו לא הורים טוביםן. לא אידיאלים. לא כפי שתמיד חלמנו להיות...

ציפיות זה רק לכריות

וזו בדיוק הבעיה. הציפיות שלנו מעצמנו, הסטנדרט הגבוה, הבלתי ריאלי שהצבנו לעצמנו (מתוך ציפיות החברה אולי?) ברגע שבחרנו להביא ילד לעולם. המודל שלאורו אנחנו עובדים פשוט אינו הגיוני ופעם אחר פעם אנחנו נופלים בניסיוננו להידמות לתמונה האידיאלית שהרכבנו לעצמנו. וככל שהאידיאל גבוה יותר – האשמה גדולה יותר.

מכיוון שאי ההתאמה הזו לאידיאל ההורי, מולידה מפחי נפש ורגשות אשם עזים, לעיתים עד כדי שיתוק או העדר לגיטימציה להמשיך לתפקד כהורה. במקרים אחרים משמש האידיאל הזה למקור לא אכזב להשוואות ואפילו לתחרות סמויה בין הורים על קיומו של ההורה המושלם. הרגוע תמידית, המכיל כל התנהגות של ילדיו. זה שתגובותיו מדודות ואינטיליגנטיות. והוא תמיד נוכח במלואו בכל סיטואציה.

להכיר במציאות ומהר

האמת המרה, אך החייבת בהפנמה, היא כי הורה מושלם כפי שתמיד חלמנו להיות – אינו קיים. הוא פרי דמיוננו הקודח. כדאי לראות אותו. להבין את קווי המתאר של הדמות ולשלח אותה אחר כבוד לדרכה, אל ארץ הפנטזיות והחלומות. אין זה אומר שלא צריכים להיות לנו ערכים או נורמות מוגדרות (לפחות באופן כלשהו) להורות מיטבית, אבל כל עוד אנחנו מנסים ליישר קו עם סטנדרט בלתי מציאותי, אנו דנים את עצמנו לחיות תחת מתקפה בלתי פוסקת של רגשות אשם.

הבשורה הלא מעודדת היא שחיפוש אחר אשמים אינו מוביל בהכרח לשינוי בהתנהגות. גם לא להקלה בתסמינים. הוא מוביל לאומללות. לנגטיביות. לגלגל אינסופי של חוסר שביעות רצון ממי וממה שאנחנו. זה בודאי לא תורם לאיכות ההורית שאנחנו רוצים לתת.
המידע ומאמרים נוספים לחצו
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות