בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
בריאות הנפש

מאניה דפרסיה

הנושא: הפרעה דו קוטבית{בלועזית, מאניה דפרסיה}, מאת – יוסי קרמר.



שאלה.

מה זו הפרעה דו קוטבית?

תשובה.

כתבתי מאמר בנושא שסעת {בלועזית, סכיזופרניה} ופשוט העתקתי לכאן.
כאשר אתם קוראים את המאמר המצורף, במקום שסעת או סכיזופרניה תשנו להפרעה דו קוטבית.
הדבר נעשה על ידי באופן שכזה כדי להמחיש לעצמנו את חוסר ההבנה והקטלוג שלנו בנושא הרגשי התפתחותי שלנו.
הפרעה דו קוטבית, לדעתי היא אינה מחלה.
הפרעה דו קוטבית נגרמת כתוצאה מאי הפעלה רגשית נכונה של הגוף הפיזי שלנו שיכול לגרום לתופעות פיזיולוגיות ולמחלות במידה ובן האנוש לא יתקן את עצמו בעצמו.

להלן המאמר:
הנושא: שסעת {בלועזית סכיזופרניה}, מאת – יוסי קרמר.

שאלה.

מה היא שסעת?

תשובה.

להבנתי ומניסיוני האישי השסעת נובעת כתוצאה מאי הבנה את גופנו הפיזי, וכתוצאה מכך אי הפעלה נכונה של הגוף הפיזי מבחינה רגשית.
מרגע הכתרת השם שסעת כבר יצרנו לעצמנו אפשרות למצב שבו אנשים יחיו עם סטיגמה מה שלא צריך לקרות.
המצב שבו נמצא ועובר בן האנוש שיש לו שסעת הוא תהליך של למידה וחקירה להתפתחות עצמית, וכך צריך להתייחס למצב שבו נמצא בן האנוש.
במאמר אני אמשיך לקרוא למצב זה שנמצא בו בן האנוש שסעת, כדי שאהיה מובן יותר, אבל מבחינתי הקטלוג הזה מיותר לחלוטין.

מרגע היוולדנו ועד שלב מסוים בחיינו אנחנו חיים את חיינו מתוך דפוס התנהגות שהוא אינסטינקטיבי ואנחנו פועלים באופן אוטומטי שהוא מוכר וטבעי לנו, למשפחה, לחברים ולאנשים אחרים שמכירים אותנו.
דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שנראה לנו מוכר וטבעי, כי אנחנו לא מכירים את עצמנו אחרת נובע מהרגשות הפנימיים שבנו שגורמים לנו להתנהג כמו שאנחנו רגילים להתנהג.
כתוצאה מכך כל הסובבים אותנו מכירים אותנו באופן הזה, עם דפוס ההתנהגותי כזה.
כך אנחנו מתוכנתים ומתנהגים מרגע שנולדנו, ואפילו אפשר לומר שהכל החל עוד כשהיינו בבטן אימנו.
בשלב מסוים בחיינו, בעיקר לאחר שצברנו ניסיון חיים מסוים רוב האנשים, חלקם מודעים לכך וחלקם לא מודעים לכך מתחילים לשאול את עצמם שאלות שנובעות בעיקרן בגלל חוויות ואירועים שחוו בחייהם או בגלל חשיפה לידע שקיים בעולם.
מצב זה מביא את בן האנוש להתחיל לזהות ולהכיר את עצמו מבחינה רגשית, כי הכל אצלנו ובחיינו מנוהל על פי הרגשות הפנימיים, אבל הכל.
כל המידעים, עיבוד המידעים, ההחלטות והמסקנות שלנו נעשים באופן אמוציונאלי, כלומר רגשי ולדעתי לא ענייני, ולא נעשים באופן שהוא רציונאלי, כלומר רגוע וענייני, כיוון שזו רמת המודעות של האנושות בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
שסעת, סכיזופרניה זהו שלב שבו בן האנוש עובר עם עצמו ובעצמו מהתכנות הרגשי שאיתו הוא נולד ואיתו הוא חי באופן אינסטינקטיבי ופועל באופן אוטומטי, לשלב שבו הוא מתחיל לצאת מאותו תכנות שאיתו הוא נולד ואיתו הוא חי, ועובר לשלב לשינוי עצמי, רגשי.
כלומר, שסעת זהו שלב ביניים להפיכת בן האנוש לבעל מודעות התפתחותית מתקדמת יותר.
שינוי זה גורם להתנהגותו של בן האנוש שכולם מכירים אותו כפי שהוא היה להתחיל ולהתנהג באופן שונה, אחר.
השינוי הרגשי אצל בן האנוש גורם לו להתחיל ולהיות מודע לרגשותיו הפנימיים.
המעבר של בן האנוש מהתכנות הרגשי שאיתו הוא נולד ואיתו הוא חי למצב של התחלה ומעבר לשלב אחר, חדש למודעות עצמית זהו השלב הקשה ביותר בחיינו מבחינת הלמידה ההתפתחותית שלנו.
למה?
מבחינה חברתית הסיבה העיקרית לכך היא חוסר ההבנה מהתופעה שנראית לנו מוזרה ומפחידה.
זאת כיוון שרמת המודעות שלנו כבני אנוש לא מאפשרת לנו, נכון להיום להבין מה המהות של השינוי ההתנהגותי של בן האנוש, ומה המטרה שאליה שואף בן האנוש שעובר עם עצמו את התהליך.
מבחינת בן האנוש שעובר עם עצמו את התהליך זהו שלב שבו הוא נע בין הרגשות שגורמים לו להרגיש רע, כמו: פחד, דיכאון, חרדות, ייאוש, כעס ועוד לבין הרגשות שגורמים לו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, תשוקה ועוד וההפך, כשהחדש הוא שהוא מתחיל להיות מודע לרגשות הפנימיים שבו.
השינוי שעובר בן האנוש והקיצוניות ההתנהגותית הרגשית יחסית, שנובעים מכך מאפשרים לבן האנוש את ההתחלה שלו למודעות עצמית, כלומר ההכרה העצמית לרגשותיו הפנימיים.
ללא שלב זה של בן האנוש הוא לא יוכל ללמוד ולהכיר את עצמו ולהתפתח מבחינה אבולוציונית, כיוון שיש מהות לחיים ויש מטרה שאליה אנחנו בני האנוש שואפים.
כחברה עלינו להבין ולאפשר לבן האנוש לעבור את השלב הקשה הזה בתהליך שהוא עובר בעצמו ועם עצמו ולבד.
יש החושבים ששסעת ובלועזית סכיזופרניה היא מחלה.
להבנתי, שסעת היא לא מחלה מכל סוג שיש.
אבל, שסעת יכולה לגרום למחלות אם במידה ולא עוברים את השלב הזה ולומדים לנטרל את הרגשות הפנימיים שבנו, ואת זה צריך לעשות מתוך הבנה, רצון ובניית היכולת לכך, ולא מתוך הדחקת הרגשות הפנימיים, כי אז הם קיימים.
שסעת זהו שלב שבו בן האנוש לומד להכיר את עצמו עם עצמו וכך צריך להתייחס למצב הזה.
חשוב להבין שרק בן האנוש בעצמו מתוך הבנה, רצון ובנית היכולת יכול לשנות ולהשתנות, ובכך לתקן את עצמו בעצמו.
אף אחד לא יכול לעשות זאת במקום בן האנוש עצמו, גם לא פסיכולוגים וגם לא פסיכיאטרים {אפשר להיעזר}, אלא רק מי שעבר את התהליך יכול במידה מסוימת לשמש לו כהשתקפות למעשיו מתוך הבנה לתהליך שהוא עובר.
ההחלטה על טיפול תרופתי ברוב המקרים רצוי שתהיה על ידי בן האנוש בעצמו שעובר את התהליך, והוא זה שצריך להחליט אם לקחת או לא.
צריך לזכור שמי שעובר את התהליך הזה עם עצמו צריך לעשות את ההחלטות שעליו לעשות גם ובעיקר אם הוא טועה בהם, כי הלמידה העצמית היא בעיקרה מהטעויות שאנחנו עושים, ואף אחד לא יכול לעזור לו או להקל עליו אם במידה ומישהו שרואה מהצד את הנעשה ומבין שהוא טועה, רק מי שעובר את התהליך צריך להבין זאת בעצמו, אבל זה לא אומר שאין לשתף אותו עם דעות אחרות ואפילו רצוי.
פחד, רחמנות או לכפות עליו דבר כלשהו לא יכולים לעזור למי שנמצא בתוך התהליך, אלא רק בהבנה שצריך להתייחס אליו באופן ענייני.
בן האנוש שעובר את התהליך כשהרגשות הפנימיים גורמים לו להיות מודע אליהם יותר ויותר גורמים למצב התנהגותי שבו המחשבות והדמיונות שנובעים מהרגשות הפנימיים שבו שהם גם בעת ערות וגם בעת שינה, מצד אחד יבלבלו אותו ויפחידו אותו ומצד שני יכול להיווצר מצב של הקצנה לרגשות הטובים של אושר עילאי עד כדי מחשבות שהוא אלוהים או ישוע המשיח או איזה שהיא דמות של גואל כל יכול.
אבל הכל זה אשליות שנובעות מהזיה שגורמים לנו הרגשות הפנימיים.
במצב הזה שבו נמצא בן האנוש הוא יכול להישאר תקוע בו חיים שלמים או שהוא יוכל להתקדם בקצב מסוים לקראת התיקון העצמי, הכל תלוי באישיותו של בן האנוש וההבנות והיכולות האישיות שלו לעמוד בלחצים והמתחים הרגשיים כדי להרגיע את עצמו מבחינה רגשית.

כדי להגיע למצב של רוגע שזה מצב שבן האנוש מפעיל את גופו הפיזי ללא הרגשות הפנימיים הוא צריך להבין בדיוק איך לעשות זאת.
ברגע שהוא הבין איך להפעיל את גופו הפיזי ללא הרגשות הפנימיים והוא הביא את עצמו לרוגע הפנימי, כמובן שהכל יחסית כי התיקונים והשינויים לחקירה, למידה ולהתפתחות אישית הם אין סופיים, רק אז אפשר יהיה להגיד שהשלב הקשה בחייו עבר.
בן האנוש שעבר את השלב הקשה הוא כבר לא יהיה אותו בן האנוש שנכנס לתהליך.
בן האנוש שעבר את התהליך יהיה בן אנוש מתוקן יותר, שונה יותר ומפותח יותר, רגוע יותר ובריא יותר, כמובן שנושא הבריאות קשור למכלול שלם של נושאים נוספים שיש להבין איך לחיות על פי הם.
ההבנה איך להפעיל את הגוף הפיזי ואיך להזין ולתחזק אותו הם הגורמים לחיים בריאים יותר וככל שנבין יותר נתפתח יותר.

חשוב להבין עוד שני נושאים חשובים שהם המהות לעצם קיומנו גם מבחינה אבולוציונית וגם מבחינה רוחנית.
מבחינה אבולוציונית:
מה מהות היקום וכל מה שהוא מכיל בתוכו?
מה המהות לעצם קיומנו כבני אנוש?
מבחינה רוחנית:
האם יש בורא לכל?
מה המהות לעצם קיומנו כנשמות?
וגם איך הנושא האבולוציוני והרוחני קשורים אחד לשני ואלינו באופן אישי?

מסקנה:
סכיזופרניה, ובעברית שסעת זהו שלב בתהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות של בן האנוש את עצמו בעצמו והמעבר לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
שלב זה הוא השינוי והמעבר מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו אשר נולד וחי את חייו מתוך אינסטינקט שזהו דפוס התנהגות כשהוא פועל באופן אוטומטי, לבן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו והאחראי הבלעדי לתכנון חייו ונצחי, שזוהי המטרה האבולוציונית שאליה המין האנושי שואף להגיע.

סיכום:
להבנתי ומניסיוני, שסעת או סכיזופרניה בלועזית זו אינה מחלה זהו שלב בחיים שבו בן האנוש נמצא בתהליך של למידה על עצמו ובעצמו ובעזרת האנשים סביבו, כדי להתפתח לרמה מתקדמת יותר.
זהו שלב שבו בן האנוש שחי מרגע יולדו ועד לאותו שלב בהתפתחות האישית שלו מתוך אינסטינקט ובאופן אוטומטי וללא מודעות עצמית.
מרגע תחילת התהליך בן האנוש מתחיל להיות מודע יותר ויותר לרגשותיו הפנימיים.
התהליך לא קל ואף קשה, כיוון שעל בן האנוש לעבור שינוי אישי, אישיותי ולהשתנות.
השינוי הוא המעבר מבן אנוש שחי על פי דפוס התנהגות שהוא אמוציונאלי, רגשי שאינו ענייני, לבן אנוש רציונאלי, כלומר ענייני ורגוע.
בן אנוש רגוע הוא בן אנוש שאינו מיצר את הרגשות הפנימיים שבו, ולכן הוא מפעיל את גופו הפיזי ומתנהג באופן רגוע.
לאחר המעבר מהשלב שציינתי והשינוי שעובר בן האנוש כל הנתונים ועיבוד הנתונים שהוא עושה מאפשרים לו להגיע למסקנות האמיתיות.
בן האנוש שיש לו את היכולת להגיע בעיבוד הנתונים שהוא עושה למסקנות האמיתיות יש לו את היכולת להבין ולתרגם את האני העצמי האמיתי שלו, כלומר את זהותו האמיתית, ולתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא חי, הן מהבחינה אבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית באופן ברור יותר.
בן אנוש שהגיע לרמת התפתחותית כזו הוא בן אנוש רגוע יותר ובריא יותר שמאפשר לו אריכות ימים וחיים רגועים ושלווים.
ממליץ לקרוא בבלוג שלי את המאמר בנושא רוגע ושלווה.
וכן את המאמרים בנושא אבולוציה ורוחניות.

המסר במאמר:
שסעת זהו שלב בתהליך שבן האנוש עובר בעצמו ועם עצמו.
רק כאשר בן האנוש רגוע, כלומר כשהוא אינו מפעיל את רגשותיו הפנימיים הוא מחובר לעצמו, כלומר לזהותו האמיתית, ואז היכולת שלו לעבד נתונים ולהגיע למסקנות האמיתיות ולהבין את עצמו ומהי המציאות האמיתית שבה הוא חי תהיה ברורה לו יותר.
סכיזופרניה, מאניה דפרסיה וכול אותן תופעות פיזיולוגיות שבהן לוקה בן האנוש כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבו, הן אינן מחלות, אלא תוצאה ישירה של אי הפעלה נכונה של הגוף הפיזי מבחינה הורמונאלי, מצב זה גורם לכך שהגוף הפיזי אינו מכוון.

יוסי קרמר - מרצה ומסביר על המחקרים העצמאיים שערך ועל המאמרים שכתב במגוון רחב של נושאים.
דואר אלקטרוני - y_kramer@netvision.net.il
כניסה לבלוג - http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון + פקס - 04-8224275.
באדיבות אתר מאמרים
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות
 
  תגובות  
  מאניה דפרסיה
ליאורה אריה   - ‏13/‏01/‏2014 12:39 
1.
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות